מערכת היחסים המורכבת של ארצות הברית עם ישראל וקטאר מדגישה ניגוד אינטרסים מתמשך במדיניות המזרח התיכון שלה. מצד אחד, מזה תקופה ארה"ב ,תומכת נלהבת של ישראל החולקת עימה ערכים דמוקרטיים משותפים, רואה בה בעלת ברית מרכזית וחשובה במזרח התיכון. ברית זו מבוססת על שיתוף פעולה צבאי אסטרטגי, קשרים כלכליים ויעדים גיאופוליטיים משותפים. מצד שני, ארה"ב מטפחת קשר איתן עם קטאר, מדינת מפרץ שממלאת תפקיד מכריע ביציבות האזורית ומשמשת שותפה מרכזית בניצול משאבי אנרגיה.
עתודות הגז הטבעי המשמעותיות של קטאר, יחד עם מיקומה האסטרטגי, הופכים אותה לשחקן חיוני במזרח התיכון ההפכפך. מאמר זה יבחן קונפליקט זה מנקודות מבט פוליטיות ולשוניות. הברית בין קטאר לחמאס נעוצה בהשתייכותם המשותפת ל״אחים המוסלמים״, תנועה סונית שמקורה במצרים. קטאר תומכת בצורה משמעותית בחמאס. היא העניקה סיוע מדיני ופיננסי לארגון הטרור הפלסטיני והעבירה לו יותר מ-1.8 מיליארד דולר. תמיכתה של קטאר בחמאס כללה אירוח של מנהיגי הארגון בדוחא, מתן במה לדוברי הארגון ומתן שירותי דיפלומטיה בזירה הבינלאומית.
ארצות הברית שומרת על אינטרסים דיפלומטיים חיוניים ביחסיה עם קטאר, וחולקת עימה דאגות ביטחוניות, כלכליות ופוליטיות הנוגעות ליציבות האזורית. האינטרס הראשון המשחק תפקיד נכבד בשותפות הוא הנוכחות הצבאית האסטרטגית של ארה״ב בבסיס חיל האוויר ״אל אודייד״, עובדה הממצבת את קטאר כבעלת ברית מרכזית לפעולות צבאיות של ארה"ב באזור. שיתוף פעולה זה משפר את היכולות הצבאיות של ארצות הברית ומחזק את יכולתה להגיב לאתגרים ביטחוניים מתפתחים. מבחינה כלכלית, ארה"ב מעריכה את תפקידה של קטאר כשחקן משמעותי בשוק האנרגיה העולמי, בייחוד בגז טבעי נוזלי. דבר זה עולה בקנה אחד עם המטרות האמריקאיות בהבטחת יציבות ונגישות למשאבי אנרגיה.
בנוסף, מעבר לקשרים הכלכליים, ההשפעה הדיפלומטית של קטאר על מדינות המפרץ היא בעלת חשיבות אסטרטגית ליציבות אזורית, וארה"ב פועלת רבות לשמר ולטפח את הקשר עם קטאר כשותפה בטיפוח מאמצים קולקטיביים להתמודדות עם אתגרים משותפים. יתר על כן, שיתוף הפעולה בנוגע ללוחמה בטרור נותר בראש סדר העדיפויות של שני הצדדים, כאשר ארה"ב וקטאר משתפות פעולה באמצעות שיתוף מודיעיני דו צדדי ובנקיטת צעדים, לפחות בחלק מהמקרים, למאבק במימון טרור. היחסים הדיפלומטיים נבנים על נושאים הנוגעים לזכויות אדם וערכים דמוקרטיים, שכן ארה"ב מעודדת התעוררות בתחומים כמו חופש הביטוי ורפורמה פוליטית. מעורבות רב-גונית זו מדגישה את עומק הקשר בשותפות בין ארה״ב לקטאר המשקפת מחויבות ליציבות אזורית, שגשוג כלכלי וערכים משותפים.
תמיכתה של קטאר בחמאס וקשריה עם ארגוני טרור אחרים עוררו ביקורת והיוו איום על יחסיה עם ארצות הברית. מבקרים אמריקאים טוענים שהתמיכה הפיננסית והפוליטית של קטאר בקבוצות הנחשבות כישות טרור מערערת את היציבות האזורית ומחבלת במאמצי סיכול הטרור. דבר זה הוביל לחששות לגבי השותפות של ארה"ב עם קטאר, כאשר הביקורת שעלתה עוררה צורך להעריך מחדש את היחסים בין המדינות בשל דעות שונות לגבי התפקיד של קטאר בנוף הגיאופוליטי הרחב יותר, במיוחד ביחס לארגוני טרור כמו חמאס. הקשר של קטאר עם קבוצות טרור נותר נושא שנוי במחלוקת ביחסי ארה"ב-קטאר.
העיוותים הלשוניים של קטאר
אמיר קטאר וראש ממשלת קטאר השתמשו במושגים "רצח עם" ו"טיהור אתני" כדי לתאר את מצבם של הפלסטינים. בנאום פסגה שנשא אמיר קטאר במועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) בעיר דוחא, האשים האמיר את ישראל בביצוע "רצח עם" בעזה וקרא לחקור ״פשעים״ ישראלים שבוצעו, לטענתו, בבית הדין הבינלאומי. בנוסף, מאמר ב-Middle East Monitor דן בתפקיד הדיפלומטי שנטלה על עצמה קטאר בתיווך משברים ופתרון סכסוכים על רקע "רצח העם בעזה".
עבור הישראלים, השואה איננה אירוע היסטורי רחוק, אלא צלקת שנחרטה עמוק ב DNA הישראלי. השואה הינה טראומה העוברת מדור לדור ומעצבת את הנרטיב הלאומי. השואה משפיעה עד היום באופן מודע ובלתי מודע על מקבלי ההחלטות בישראל והיא מהווה חלק נכבד מהצורך העמוק בתקציב עצום לביטחון, על מנת לתת את ההבטחה ש״לעולם לא עוד״. זיכרון הפגיעות משמש כקטליזטור להתנגדות של ישראל באזור עוין כלפי גורמים המהווים איום על קיומה. מעבר לביטחון, השואה משמשת גם כמצפן מוסרי. עדות למעמקי הרוע האנושי הגורמת לישראלים להילחם למען החלש ומעצבת בהתאם את מדיניות החוץ והמאמצים ההומניטריים שלהם. היא גם מדגישה את חשיבות ההמשכיות היהודית שמתורגמת לתרבות יהודית תוססת בישראל.
ובכל זאת, האם ניתן להאשים את קטאר בשימוש במילים בעלי קונוטציה נאצית נגד ישראל כאשר ישנם יהודים מלאי שנאה עצמית, שמשתמשים במונחים אלו ממש נגד ישראל? האקדמאי נורמן פינקלשטיין צוטט כשאמר: "עזה היא לא רק מחנה ריכוז, היא מחנה מוות". יתר על כן, ניצול שואה אחר הביע את דעתו כי "ישראל הופכת את עזה ל'מחנה מוות'".
המונחים "מחנה ריכוז" ו"מחנה מוות" קשורים היסטורית למשטר הנאצי ולשואה, שם מיליוני אנשים, בעיקר יהודים, נרדפו ונרצחו באופן שיטתי. המונחים הללו מעלים תמונות מצמררות של סבל אנושי עצום, שנחרטו לנצח בהיסטוריה. למרות שמושגים אלו משמשים לעתים קרובות לסירוגין, הם מייצגים פרקים נפרדים ושונים בנרטיב האפל של אכזריות אנושית כפי שיוסבר להלן. מחנות הריכוז שימשו בעיקר לעבודות כפייה, מעצר ושליטה בקבוצות ממוקדות, שנחשבו כבלתי רצויות על ידי משטרים מדכאים. במחנות אלה, כמו דכאו בגרמניה, רוכזו אסירים פוליטיים, מיעוטים דתיים, קבוצות אתניות ואזרחים, שנחשבו כגורם מאיים על המדינה. במחנות שררו תנאים קשים מאוד אשר כללו צפיפות, רעב, מחלות, ועבודות כפייה שהובילו למוות בהיקף נרחב. למרות שהמחנות הללו לא תוכננו להשמדה, המציאות הקשה של חיי מחנות הריכוז, גרמה פעמים רבות למוות של האסירים ששהו בה.
מחנות מוות, כמו אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה וסוביבור, נבנו במטרה אחת מזעזעת והיא: רצח המוני. מתקנים אלה שהונדסו בקפידה, לא עסקו בעיקר בעבודות כפייה, אלא בהשמדה מהירה ושיטתית של קבוצות יעד, בעיקר יהודים. עם הגעתם, הקורבנות הופרדו, לעתים קרובות, לפי גיל וכושר גופני, כאשר, אלו שנחשבו לא כשירים לעבודה מיידית, נשלחו ישירות לתאי הגזים. הנותרים היו נתונים לתנאי עבודה אכזריים אשר גרמו לתשישות, מחלות, אלימות מכוונת וברוב המקרים, לבסוף למוות.
ההבחנה בין המחנות הללו נעוצה לא רק במטרה העיקרית שלהם, אלא גם בהיקף וביעילות שלהם. מחנות המוות תוכננו בקפידה כמכונות הרג, תוך שימוש בשיטות תעשייתיות לרצח המוני. מחנות הריכוז, לעומתם, אף שהיו מסוגלים לגרום לסבל ומוות עצומים, שימשו בתפקיד רחב יותר של שליטה וניצול.
למרות שכעת ישנו סכסוך אלים בעזה, בלתי אפשרי לתאר אותו כ"מחנה ריכוז" או כ"מחנה מוות". תמונות החיים בעזה אינן דומות בשום צורה לחיים במחנות ריכוז או מחנות מוות נאצים. האם ישנם תאי גזים בעזה? 12,000 בני אדם נרצחו מדי יום בתקופת השיא של הפעילות במחנות אושוויץ – בירקנאו. אפילו שימוש בסטטיסטיקה של החמאס לגבי חללי המלחמה שלו, המספרים מחווירים בהשוואה לאלו של השואה.
עזה היא ללא ספק אזור רצוף אתגרים פוליטיים, חברתיים והומניטריים, הכולל סדרת סכסוכים אלימים בין ישראל לפלסטין. עם זאת, השוואתו למחנות ריכוז או למחנות מוות מוזילה ומפשטת את המושג ״שואה״, ולא מצליחה להכיר בהיבטים ההיסטוריים, הדתיים והטריטוריאליים המורכבים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כך היא מנציחה נרטיב פשטני אשר למעשה חוסם דיאלוג עם הפלסטינים. בנוסף, השוואות כאלה עלולות לזלזל בחומרת המושג ״שואה״, בה הושמדו שישה מיליון יהודים באופן שיטתי על ידי הנאצים. השימוש במונחים אלה מוביל להפחתת ההקשר ההיסטורי הייחודי של השואה והעם היהודי, ועלול להוביל לחוסר רגישות לזוועות שבוצעו באותה תקופה נגד יהודים.
חובה עלינו להתעסק בניואנסים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מתוך הכרה במורכבות המצב ובצורך בפתרון מקיף מבלי לעוות את המציאות ההיסטורית.
