שפות המכונות "שפות בנויות", הידועות גם כ-conlangs, מתייחסות לשפות שנוצרו בכוונה על ידי אדם יחיד או קבוצה, לעומת שפות שמתפתחות באופן טבעי לאורך זמן. שפות בנויות מתוכננות למטרות ספציפיות, כגון סיפורת, ביטוי אמנותי, תקשורת בין-תרבותית או בלשנות נסיונית. שפות Conlangs מעוצבות בקפידה, וכוללות כללי דקדוק, אוצר מילים וחוקי הגייה עקביים. הן עשויות לנוע משפות עזר פשוטות המיועדות לתקשורת גלובלית קלה, כמו אספרנטו, ועד לשפות בדיוניות משוכללות כמו שפת האלפים ״סינרין״ של ג׳.ר.ר. טולקין. שפות בנויות מאפשרות ליוצרים לחקור יצירתיות לשונית, בניית עולם תרבותי ומושגים פילוסופיים חדשניים. הם משמשים לתקשורת וביטוי בתחומים שונים של יצירתיות תרבותית אנושית.
אחת השפות המוקדמות והמעניינות ביותר, הבנויות, נקראת לינגוואה איגנוטה (Lingua Ignota). השפה נבנתה על ידי אישה בשם הילדגרד מבינגן. הילדגרד, הידועה גם בשם הילדגרד הקדושה או הילדגרד פון בינגן, הייתה דמות יוצאת דופן ובעלת השפעה באירופה של ימי הביניים. היא נולדה ב-16 בספטמבר 1098, ב-Bermersheim vor der Höhe, בכפר קטן באזור שהוא כיום חלק מגרמניה, ונפטרה ב-17 בספטמבר 1179, ברופרטסברג, גרמניה.
הילדגרד הייתה אם מנזר בנדיקטיני, מלחינה, סופרת, פילוסופית, תיאולוגית, רופאת צמחי מרפא ומיסטיקנית בעל חזון. הילדגרד נכנסה לחיים הדתיים בגיל צעיר והפכה לנזירה במנזר דיסיבודנברג בהדרכתה של יוטה משפונהיים (Jutta von Sponheim), שהיוותה מורה רוחנית ודתית להילדגרד הצעירה. לאחר מותה של יוטה, הילדגרד ירשה את מקומה כראש הקהילה הנשית במנזר, ובסופו של דבר היא הקימה מנזר חדש משלה ברופרטסברג.
הילדגרד ידועה בעיקר בזכות החזיונות הדתיים שלה, שהיא כינתה פשוט כ"חזיונות" או "הארות אלוהיות". היא טענה שהתחילה לחוות את החזיונות הללו בגיל צעיר מאוד, והם המשיכו לאורך כל חייה. חוויות מיסטיות אלו סיפקו לה תובנות בעניינים תיאולוגיים, קוסמולוגיים ורוחניים.
יצירתה הספרותית המשמעותית ביותר היא "Scivias" (קיצור של "Scito vias Domini" או "דע את הדרך"), שהושלמה בסביבות 1151. בעבודה זו תיעדה הילדגרד רבים מחזיונותיה וסיפקה פרשנויות למשמעויותיהם, תוך שילוב של רעיונות מתחום התיאולוגיה, קוסמולוגיה ואלגוריה.
הילדגרד היתה גם מלחינה ומוזיקאית מוכשרת, הידועה בתחום הלחנת מוזיקת קודש, כולל פזמונים והמנונים דתיים. היא נחשבת לאחת המלחינות הראשונות בהיסטוריה, שיצירותיהן שרדו.
לאורך כל חייה התכתבה הילדגרד עם אפיפיורים, קיסרים ודמויות משפיעות אחרות, ביקשה תמיכה בעבודתה הרוחנית ושיתפה את תובנותיה. למרות שחיה בתקופה, שבה קולן של נשים נדחקו לשוליים, האינטלקט היוצא מן הכלל והסמכות הרוחנית של הילדגרד זיכו אותה בכבוד והכרה, מעבר לגבולות המנזר שלה.
המורשת של הילדגרד כוללת אוסף יוצא דופן של יצירות ספרותיות ומוזיקליות. עם זאת, המושג הרוחני שהיא המציאה Viriditas, שפירושו המילולי הוא "ירוקות", מילה שמשמעותה חיוניות, פוריות, שופע, צמחייה או צמיחה, הוא שבולט במיוחד. כוח החיים הקוסמי הזה, לפי הילדגרד, מחלחל לעולם הטבע. לפי אמונתה האל התגלה עבורה דרך הצורות השונות של הטבע.
בתקופה המודרנית, הילדגרד מבינגן הוכרה כ״דוקטור של הכנסייה״, תואר המוענק לאנשים שתורתם וכתביהם תרמו באופן משמעותי לתיאולוגיה הקתולית. היא הוכרזה כקדושה בשנת 2012 על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16. כיום, תרומתה של הילדגרד למוזיקה, לתיאולוגיה ולחקר רפואת צמחי מרפא ממשיכה להיחקר ולהערך, והיא נחשבת לסמל להעצמה ואינטלקט נשי בתקופת ימי הביניים.
לינגואה איגנוטה Lingua Ignota
הילדגרד השאירה מורשת מאוד מעניינת באמצעות יצירתה של Lingua Ignota, שפה סודית ומיסטית. הסיבות האמיתיות מאחורי התפתחותה של Lingua Ignota נותרו אפוף מסתורין, מכיוון שהילדגרד לא רשמה במפורש את המניעים שלה. עם זאת, חוקרים והיסטוריונים הציגו מספר תאוריות ליצירתה של השפה המובנית.
לפי התאוריה הראשונה, השפה Lingua Ignota שימשה כאמצעי לביטוי הגילויים האלוהיים, שהילדגרד הייתה ידועה בהם, בצורה מקודשת ואֶזוֹטֶרִית. ייתכן גם שרק על ידי הטמעת התובנות הרוחניות שלה בשפה אניגמטית זו, היא יכלה להעביר את ההיבטים הבלתי ניתנים לתיאור של חזיונותיה.
לפי התיאוריה השנייה, השפה היוותה כלי אישי של הילדגרד למדיטציה ותפילה, שאפשרה לה קשר עמוק, פרטי וקרוב יותר עם האלוהים. ייתכן שLingua Ignota סיפקה ערוץ ייחודי שסימל את המסירות האישיות שלה ואת התבוננות הרוחנית שלה.
בנוסף, ניתן היה לנצל את Lingua Ignota לקידוד מושגים רוחניים ורעיונות תיאולוגיים עמוקים יותר. על ידי שימוש בביטויים סמליים ואלמנטים אלגוריים, הילדגרד יכלה להעביר משמעויות מורכבות באופן שמתעלה מעל מחסומי השפה המקובלים.
יתר על כן, כאם המנזר, ייתכן שהילדגרד ייצרה את Lingua Ignota כדי לטפח תחושה של בלעדיות ואחדות בקרב הנזירות בקהילה שלה. ייתכן שהילדגרד השתמשה בשפה הייחודית והאזוטרית הזו על מנת לחזק את הקשר הרוחני ואת תחושת השייכות של בנות קהילתה.
בתקופה של קונפליקטים פוליטיים ודתיים שבהם הידע היה מאוים לעתים קרובות, לינגואה איגנוטה הייתה עשויה להיות בשימוש בכדי להגן על חוויותיה ותורותיה המיסטיות מפני אי הבנה או שימוש לרעה על ידי כוחות חיצוניים.
שפה בנויה זו כוללת 23 אותיות ו-1011 מילים. יש רק מספר כתבי יד קצרים בודדים ששרדו שנכתבו ב- Lingua Ignota. השפה, המאופיינת בניאולוגיזם וכושר המצאה פונטי, מציבה אתגרים בפני חוקרים מודרניים בפענוח המשמעות המדויקת שלה. הנה תמונה של האותיות שהיא המציאה לשפה שלה:
הקשר הלטיני
ל-Lingua Ignota יש קשר ברור ללטינית. בתור מלומדת ומיסטיקנית מימי הביניים, הילדגרד הכירה את בשפה הלטינית, השפה הנפוצה ביותר בהקשרים דתיים ובקרב מלומדים. בעוד Lingua Ignota משלבת כמה אלמנטים לטיניים, היא לא רק נגזרת או תת-קבוצה של לטינית. השפה האניגמטית של הילדגרד כוללת מילים מגרמנית מימי הביניים, כמו גם ניאולוגיזם (ניאולוגיזם או תחדיש פירושו מילה חדשה, מטבע לשון חדש או משמעות חדשה למילה קיימת) וכושר המצאה דקדוקי, שמתרחבות מעבר לדקדוק ואוצר המילים הלטיניים המסורתיים.
הקשר ללטינית אפשר להילדגרד להחדיר לLingua Ignota משמעות דתית ורוחנית, אך היא גם ניצלה את היצירתיות הלשונית שלה כדי ליצור צורת תקשורת ייחודית ומסתורית.
הנה כמה דוגמאות מ-Lingua Ignota(אחרי Roth 1880):
· Aigonz: deus (אלוהים)
· Aieganz: angelus (מלאך)
· Zuuenz: sanctus (קדוש)
· Diueliz: diabolus (שטן)
· Ispariz: spiritus (רוח/ רוח קודש)
· Inimois: homo (בן אדם)
· Jur: vir (גבר)
· Vanix: femina (אישה)
· Korzinthio: propheta (נביא/ה)
· Falschin: vates (נביא/פילוסוף)
· Jugiza: vidua (אלמנה)
· Pangizo: penitens (אדם שמכה על חטא)
· Kulzphazur: attavus (סבא רבא רבא רבא)
· Limzkil: infans (תינוק)
· Zains: puer (ילד)
· Zunzial: iuvenis (נער)
· Bischiniz: adolescens (נער מתבגר)
המשמעות הנוכחית של Lingua Ignota ממשיכה להיות בעלת ערך היסטורי ותרבותי. חוקרים, בלשנים וחובבים עדיין ממשיכים לחקור ולפרש את Lingua Ignota כדי להבין טוב יותר את הגישה הייחודית של הילדגרד לביטוי התובנות הרוחניות שלה. השפה משמשת חלון למיסטיקה של ימי הביניים ולכושר ההמצאה היצירתי של אחת הדמויות הנשיות יוצאות הדופן של ההיסטוריה. יתר על כן, Lingua Ignota מדגימה את הקסם האנושי משפות בנויות, ומעוררת השראה ליוצרים עכשוויים לחקור את עולם הקונלנגים למטרות אמנותיות, ספרותיות או אפילו מעשיות.
ניסוי מודרני עם בינה מלאכותית ו-Lingua Ignota
בחלק זה של המאמר, נעמיק בסיפור קצר באנגלית בשם "The Divine Interplay" שיוצר על ידי ChatGPT, בעזרת רצף של הנחיות. ChatGPT הוא מודל שפה מתקדם של בינה מלאכותית המופעל על ידי OpenAI. לאחר כתיבת הסיפור, השתמשתי בתוכנת הבינה המלאכותית גם כדי לתרגם את הסיפור לשפתה של הילדגרד כך שהמילים הייחודיות שהיא המציאה מודגשות. למרות שאיננו מניחים שהתוצאה של הניסוי הקטן שלנו היא באמת נאמנה או אותנטית לחלוטין, אנו מוצאים אותה מעניינת, ואנו מקווים שהיא תיתן לקוראי הטקסט הזה הרגשה של מה שאולי היתה הלינגואה איגנוטה של הילדגרד, וכן כיצד בינה מלאכותית יכולה לסייע בשילוב העבר והעתיד.
The Divine Interplay
In tempore olim, in viculo amoenitatis inter prata luxuriantia et colles declives, fabula magna divini interventus exposuit. In hoc viculo habitabat femina humilis et pia nomine Eliza, quae notior erat pro constanti adoratione ad Aigonz. Diebus suis villanis inserviebat et preces offerebat in parva capella quae in corde communitatis stabat. Die quodam, Eliza per silvas ambulans, refulgentem invenit figuram cum alis magnificentibus, quae angelus Aieganz erat. Angelus in voce resono caelestis gratiae locuta est, palam faciens Elizae electam esse ut medium amoris et lucis Aigonz in terris esset. Aieganz donum divinae sapientiae illi contulit eamque Zuuenz, sanctam, nuntium sanctitatis Aigonz voluntatis designavit. Attamen, ut in omnibus fabulis virtutis, necesse est vis obscura esse opposita. Viculum infestabat praesentia sinistra, figura diabolica Malphas nomine cognita. Haec mala entitas animas villanorum corrumpere et eos a gratia Aigonz avocare conabatur. Non deterrebatur Eliza ab hac malevolentia, sacra missione progrediens, spiritualem ductum ac curam iis, qui auxilio indigebant, impertiens. Inter villanos erat vidua iuvenis nomine Isabella, quae maritum amiserat et in dolore naufragabat. Eliza compatiens ad Isabellam accessit, consolatio eius facta est, eamque in viam redemptionis et spei direxit. Isabella pangiz, veniam quaerens et animum suum ad Aigonz revocans. In viculo quoque habebatur senex venerandus nomine Enoch, qui erat Kulzphazur multorum. Enoch aetates vidit venire ac ire, atque ut sapiens communitatis villanae habebatur. Doctrinam Elizae cum humilitate et sapientia complectebatur, novam inveniens ferventiam spiritualem intra communitatem. Tempore volubili, viculum faventem illius celesti influentiae excoluit. Familiae solacium reppererunt, iuvenes ductum invenerunt, et animae errantes redemptionem invenerunt. Inter eos a quibus profounde affecta erat Eliza fuit puer infans nomine Benjamin. Sub eius divino magisterio crescebat, tandem iuvenis effectus, cui cor amore et devotione Aigonz plenum erat. In medio villae, coetus pusillulus adolescentium frequenter congregabatur, discipuli fiunt Elizae docendi. Momenta cum ea agentes coluerunt, virtutes exemplificatas imitari aspicientes. Tempore fluenti et annis praetereuntibus, viculum spiritus lux est facta, harmoniam et bonitatem radians. Coniunctio sacra Elizae cum Aigonz, ductus angelicus, pangiz, et senis sapientis in villula, effigiem suam in annales historiam viculi imprimens, testatum est divinae dilectionis potentiam et aeternam interiunctionem inter caelestia et terrena. |
Once upon a time in a quaint village nestled amidst lush meadows and rolling hills, a profound tale of divine interplay unfolded. In this village, there lived a humble and pious woman named Eliza, who was known for her unwavering devotion to God. She spent her days tending to the villagers' needs and offering prayers at the small chapel that stood at the heart of the community. One day, as Eliza was walking through the woods, she encountered a radiant figure with majestic wings—the angel Gabriel. The angel spoke in a voice that resonated with celestial grace, revealing that Eliza was chosen to be a conduit of God's love and light on earth. Gabriel bestowed upon her the gift of divine wisdom and appointed her as a saint, a holy messenger of God's will. Yet, as with all tales of virtue, there must be a contrasting force of darkness. The village was plagued by a sinister presence—a devilish figure known as Malphas. This malevolent being sought to corrupt the souls of the villagers and turn them away from God's grace. Undeterred by the malevolence, Eliza carried on her divine mission, imparting spiritual guidance and healing to those in need. Among the villagers, there was a young widow named Isabella, who had lost her husband and felt adrift in sorrow. Eliza reached out to Isabella with compassion, becoming her solace and guiding her toward the path of redemption and hope. Isabella transformed into a penitent, seeking forgiveness and turning her heart back to God. In the village, there was also a venerable elder named Enoch, who was the great-great-great-grandfather of many. Enoch had seen generations come and go, and he was regarded as the village's sage. He embraced Eliza's teachings with humility and wisdom, cherishing the newfound spiritual awakening within the community. As time passed, the village flourished under Eliza's benevolent influence. Families found solace, the young found guidance, and the lost souls found redemption. Among those profoundly touched by Eliza's presence was a newborn boy named Benjamin. He grew up under her divine tutelage, eventually becoming a youth with a heart filled with love and devotion to God. In the heart of the village, a small group of adolescents gathered regularly to learn from Eliza's teachings. They cherished their moments with her, aspiring to embody the virtues she exemplified. As the seasons changed and the years passed, the village's spirit became a beacon of light, radiating harmony and goodness. Eliza's sacred bond with God, the guidance of angels, and the dedication of a saint had transformed the village, proving that the power of divine love can conquer even the darkest shadows. And so, the tale of Eliza, the saint, the angelic presence, the penitent, and the wise elder, etched itself into the annals of the village's history, a testament to the everlasting interplay between the celestial and the earthly realms. |
לקריאה נוספת:
· Hildegard of Bingen's Unknown Language: An Edition, Translation and Discussion by Sarah L. Higley. (Palgrave Macmillan, 2007)
· Jonathan P. Green, « A new gloss on Hildegard of Bingen's Lingua ignota », Viator, 36, 2005, p. 217-234.
· Jeffrey Schnapp, "Virgin's words: Hildegard of Bingen's Lingua Ignota and the Development of Imaginary Languages Ancient to Modern", Exemplaria, III, 2, 1991, pp. 267–298.
עוד דברים מעניינים:
· Hiberno-Latin, a learned style of literary Latin spread by Irish monks during the period from the sixth century to the tenth century. It used unusual words and loanwords from Greek, Hebrew and Irish.
· Hermeneutic style, a style of Latin in the later Roman and early Medieval periods characterized by the extensive use of unusual and arcane words, especially derived from Greek.