תפריט

תרגום טקסט: אלמנטים תרבותיים

מאת מריה ארמנוביץ'

כל יצירה ספרותית מלאה, באופן בלתי נמנע, באלמנטים הקשורים לתרבות שבה היא נכתבה או לתרבות שבה מתרחשת העלילה שלה. אלמנטים אלה, הכוללים שמות של מקומות, מאכלים, התייחסויות לאירועים ואישים מפורסמים באותה תרבות ועוד, אינם בהכרח מובנים לאדם שבא מתרבות אחרת. על המתרגם, אם כך, מוטלת המשימה הלא פשוטה להביא מאפיינים ייחודיים של תרבות המקור אל הקורא בשפת היעד (עברית, לצורך הענין) כך שיהיו מובנים ויעשירו את תרגום הטקסט ואת חוויית הקריאה.

זקוקים להצעת מחיר? השאירו פרטים בטופס פשוט זה, ונציגינו יחזרו אליכם בהקדם:

תרגום טקסט שהוא גם גיור

אחת מהדרכים לקרב את הלא מוכר לקורא המקומי היא הפיכתו למוכר, כלומר המרה של תופעות תרבותיות, שמות ואלמנטים זרים אחרים בטקסט באלמנטים מקבילים עבריים וישראליים. בעגה המקצועית שיטה זו מכונה דומסטיקציה, גירסה עברית של המילה האנגלית domestication שפירושה "ביות", "הפיכה למקומי". נשמע לכם הזוי, מיותר ולא נכון? בואו ניזכר לרגע בספרי הילדים שעליהם גדלנו ושכולנו אוהבים.

לא מעט מבוגרים מגלים בהפתעה שספרי הילדים שקראו או שמעו בילדותם לא נכתבו בעברית. לעמי ותמי קראו בכלל הנזל וגרטל, והמפוזר מכפר אז"ר הוא בעצם מרחוב בסייניה (basseynaya) בלנינגרד, ששמו מתחרז עם "רסייניי" (rasseyniy) – "מפוזר" ברוסית. שמירה על החריזה, החשובה כל כך בספרות ילדים, הייתה בוודאי אחת הסיבות העיקריות לשינוי מקום מגוריו של המפוזר ו"העלאתו" לארץ. ואם שברתם את השיניים על שמו הרוסי של הרחוב, דמיינו ילד בן 6 מנסה לבטא אותו, והרי לכם עוד סיבה.

דומסטיקציה מתבצעת לא רק על אלמנטים טריוויאליים כביכול כמו שמות, אלא גם על תופעות תרבותיות שאינן מוכרות לבני תרבות היעד. מי שקרא את "הרפתקאותיו של תום סוייר" בתרגום עברית זוכר בוודאי את הסצנה שבה הכומר בבית הספר של יום א' מבקש מתום, לאחר שזה זכה במרמה בתחרות ידיעת התנ"ך, לומר לו את שמותיהם של שניים משנים-עשר בני יעקב. תום עונה "דוד וגלית", כולם צוחקים והוא מתגלה כרמאי. לכאורה, הכל בסדר. חוץ מזה שבמקור הכומר מבקש את שמותיהם של שניים משנים-עשר השליחים.

המתרגם כנראה הניח שהילדים הישראלים שיקראו את הספר לא יידעו מי הם השליחים ולכן גם לא יבינו מה כל כך מצחיק בתשובתו של תום. הבחירה בבני יעקב כתחליף טובה לא רק מפני שגם הם שנים-עשר, אלא גם מפני שהתנ"ך היהודי הוא אחד מספרי הקודש של הנצרות והגיוני שכומר ישאל את תלמידו שאלה כזו. אולם לא בטוח שהדומסטיקציה במקרה זה מוצדקת. אחרי הכל, מדובר בספר המיועד לבני נוער, שכבר יודעים דבר או שניים על העולם שמחוץ לארצנו הקטנטונת. אך השאלה החשובה ביותר היא: מהם גבולות החופש היצירתי של המתרגם? איזו דומסטיקציה היא לגיטימית, ומתי היא הופכת לשכתוב הדוחק את המקור הצדה?

המניע המרכזי לדומסטיקציה, אם כן, הוא השאיפה לגרום ליצירה הספרותית להיות כמה שיותר מובנת, גם על חשבון שמירה על סממני תרבות המקור ונאמנות לטקסט המקורי. שיטה זו כל כך רווחת בספרות ילדים מפני שלהם, הרבה יותר מאשר למבוגרים, קשה להתחבר ולהתרכז בדברים שנשמעים להם זרים ובלתי מובנים. כיצד יוכלו להזדהות עם גיבור שאת שמו הם בקושי יכולים לבטא? אך אסור להגזים בשאיפה זו, ויש להיזהר מאוד שלא לסטות יתר על המידה מן המקור ולא "לביית" שלא לצורך.

תרגום טקטסים: תרגומים באווירת חו"ל

ההיפך מדומסטיקציה הוא פורייניזציה (foreignization), מהמילה האנגלית foreign שפירושה "זר", ומשמעותו הדגשה של האלמנטים הזרים בתרגום טקסט. גישה זו התפתחה במערב בעשרים השנים האחרונות כחלק מהשאיפה הכללית להכיר תרבויות שאינן מערביות ולתת להן יותר ביטוי, אך היום היא מיושמת בתרגומים ממגוון שפות, מערביות או שאינן מערביות. גם סופרים משתמשים בפורייניזציה בכתיבתם כשהם באים לתאר ביצירותיהם תרבות שאינה שלהם או שאינה תואמת לשפת הכתיבה. שתיים מהדוגמאות הבולטות ביותר הם חאלד חוסייני ונעמי רגן.

מטרת הפורייניזציה היא, כאמור, להדגיש את זרותו של הטקסט על מנת להכניס את הקורא לאווירת תרבות המקור ולגרום להבנה טובה יותר שלה. הדרך הנפוצה ביותר לעשות זאת היא הימנעות מכוונת מתרגום מילים מסוימות, גם אם קיים להן תרגום בשפת היעד. מילים אלה לא חייבות להיות ייחודיות לתרבות המקור או בעלות משמעות מיוחדת; עצם נוכחותה של מילה זרה בטקסט מתורגם מספיקה כדי להזכיר לקורא שהיצירה עוסקת בתרבות אחרת ולהעניק תחושה של משהו שונה, לא מוכר – ולכן מרתק. לדוגמה, בתרגום מצרפתית לאנגלית של הרומן "הזר" של אלבר קאמי החליט המתרגם מת'יו וורד לתרגם את משפט הפתיחה של הרומן, "היום אמא מתה", כך: "Maman died today". השימוש במילה הצרפתית maman (אמא) במקום mother או mom הופך משפט פשוט זה למיוחד יותר ומעניק לקורא האנגלי תחושה של זרות מסוימת מיד עם תחילת הקריאה.

הסכנה העיקרית בפורייניזציה, כמו בדומסטיקציה, היא הגזמה. הדגשת האלמנטים הזרים בתרגומים אכן עשויה לשפר את הבנת תרבות המקור ולהעשיר את חוויית הקריאה, אך עודף של מילים זרות ומונחים שאינם מובנים רק משיג את התוצאה ההפוכה והופך את תרגום הטקסט ללא ברור. גם אם המילים והמונחים הזרים מוסברים בתוך הטקסט או בהערות שוליים, מרגיז לקטוע כל הזמן את רצף הקריאה כדי לבדוק את הפירוש של כל אחד ואחד מהם. נוצרת הרגשה של קריאה במילון או אנציקלופדיה – או לחלופין, בטקסט מקור שמישהו שכח לתרגם.

(Visited 36 times, 1 visits today)