תפריט

דמותו של המתרגם המשפטי

מבוא

במאמר הקודם דנו בחשיבות הדיוק של התרגום המשפטי. במאמר זה נדון בדמותו של המתרגם המשפטי. תרגום משפטי מחייב הבנה של החומר, קרי המתרגם חייב להיות מומחה בכתיבה משפטית בשפת היעד. אין די בכך שידע את שפת היעד על בוריה, אלא עליו להכיר את הלקסיקון המשפטי שלה.

זיקתו של המתרגם לעולם המשפט

מחד יטענו עורכי דין העוסקים בתרגום משפטי כי תרגום משפטי מחייב את המתרגם להיות בעל זיקה לתחום המשפט משום שהטקסט המתורגם והטקסט המקורי מופנים לאנשי חוק ומשפט, ערכאות שיפוטיות, עורכי דין, וכיו"ב.  כך למעשה, תרגום משפטי שאינו איכותי ואינו נאמן למקור, יכול להשפיע בהכרח על חוות דעתו של הקורא, על גורלו, ועל מזמין התרגום, שכן כידוע התרגום המשפטי יכול להשפיע על גורלות. כמו כן, נציין בהקשר זה "תרגום נוטריוני".  תרגום נוטריוני הוא תרגום שחייב להיעשות ע"י עו"ד המוסמך מטעם משרד המשפטים כנוטריון, אחרת אין לתרגום תוקף. תרגום כזה הוא, לדוגמא, תרגום של צוואה.

זקוקים להצעת מחיר? השאירו פרטים ונציגינו יחזרו אליכם בהקדם:

אין הכרח שלמתרגם תהיה השכלה משפטית?

יש הטוענים כי מתרגם משפטי מיומן, המתרגם לשפת אמו, יתרגם תמיד טוב יותר טקסטים משפטיים,  מאשר עורך דין שעוסק בתרגום כהשלמת הכנסה, ואינו מתמחה בתרגום. כמו כן, יש הטוענים כי עבור מתרגם משפטי מיומן תרגום חוזה או מסמך משפטי-עסקי אחר היא עבודה קלה. אלו גורסים כי התחום הוא מוגבל והביטוי "חוזה סטנדרטי" מסביר הכל , והמתרגם שולף את הביטויים ללא מגבלה. יחד עם זאת, לפי דעתי, גם כאשר מדובר בחוזה שהוא לכאורה "סטנדרטי", רצוי שהמתרגם יכיר את המטריה שבתוכה הוא חי. כפי שכבר ציינו, בתרגום המשפטי, התרגום הוא חזות הכל, ועל התרגום יקום ויפול דבר. התרגום, הוא חלק מהאסטרטגיה המשפטית של המשפטן,ותרגום לא נכון ישבש את האסטרטגיה. לדוגמא, במצב של חקירה בבית המשפט, כאשר עו"ד מעוניין להציג לעד שאלה מסוימת בדרך מסוימת מתוך רצון שהוא יענה על השאלה בדרך שתהיה טובה לעורך הדין, ובשל שיבוש בתרגום העד אומר מילים מיותרות, וחושף מידע שעו"ד אינו מעוניין שהצד השני ידע. מתרגם שיש לו ידע משפטי, יבין שהתרגום המסוים שלו, הוא חלק מהטקטיקה שבה נוקט עורך הדין.

העושר הלשוני בתרגום המשפטי

אותו כותב מוסיף כי החומרים המשפטיים הקשים יותר לתרגום הם עתירות, דיונים בבתי המשפט, ופסקי דין. עוד הוא מוסיף כי לעיתים תרגום של דיון בבית המשפט או פסק דין, אינו נופל בעושר הלשוני שלו, ובעושר הדימויים שלו מתרגום ספרותי טוב, ובעניין זה צודק הכותב. כל מי שקרא אי פעם מכתביהם של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, וכמובן, כבוד שופט בית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין, מכיר את לשונותיהם הציוריות להפליא.[ http://www.articles.co.il/article/20524] ראה לעניין זה, לדוגמא פסק דינו של השופט חשין בעניין המסייע והמשדל בדיני העונשין. ע"פ 2796/95 פ"ד נא (3)338.  בעמ' 560:"המבצע-בצוותא והמסייע אינם אך כזאב וככלב שאין מכירים ביניהם לפני עלות השחר; גם לאחר עלות השחר, כזאב וככלב הם שלפני עלות השחר. נוכל לומר על המבצע-בצוותא ועל המסייע – לא תמיד, אך לעתים מזומנות – כי ההבדל ביניהם (כפי שהתבטאנו במקום אחר ובהקשר אחר) "אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-דק הוא, דק-מכל-דק, דק-על-דק-עד-אין-נבדק"… יחד עם זאת, כתביהם של שופטים אלו מסובכים מאד להבנה, גם למי שבקיא מאד ברזי המשפט הישראלי. לא כל שכן, לאדם מן היישוב, זה שאינו מכיר את הדוקטרינות המשפטיות. כך, משימתו של המתרגם כפולה – עליו גם להעביר את הלשון הציורית המדהימה של השופט חשין לשפת היעד, וגם להעביר את המשמעות המסתתרת מאחוריה. קרי, את הקושי באבחנה לפי נוסחו של סעיף 34ג' לחוק העונשין הישראלי גם לאחר תיקון 39 לחוק, בין המשדל לבין המסייע. מתרגם שאינו בקיא ברזי המשפט הישראלי יתקשה להעביר את הרעיון של הקושי באבחנה.

מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי כלשהו.