[quote] לכבוד חג הפורים המתקרב עלינו לטובה, אנו מתכבדים לארח בביירון בלוג את ד"ר תמר עילם גינדין. תמר היא בלשנית איראנית, חוקרת באוניברסיטה העברית ומרצה במסגרות שונות – הרצאות העשרה והרצאות עסקיות. הפוסט הבא הוא מתוך מגילת אסתר- היה או לא היה? הרצאה לפורים:
מניח רעפים נוצרי
מי שתרגם את שמו של השחקן כריסטיאן סלייטר כ"מניח רעפים נוצרי" בטח לא חשב שתשע שנים אחר כך, התרגום הזה יהפוך למושג. המונח מר"ן, ראשי תיבות של "מניח רעפים נוצרי", נטבע בעקבות דיון באתר עין הדג, ומתייחס היום לטעויות תרגום שנובעות בדרך כלל מחוסר שליטה מלאה בשפת המקור או בתרבות.
אני בלשנית. אני אוהבת שפות. אני אוהבת דיוק.
פעם ניסיתי לתרגם שירה פרסית קלסית וסיפורים בסנסקריט, והבנתי שמתרגמת אני כבר לא אהיה. צריך להבין כל כך הרבה ניואנסים ויש כל כך הרבה מקום לטעות – לפרפקציוניסטית כמוני עדיף לשבת על הגדר ולקטול תרגומים של אחרים.
אחד המר"נים הקדומים ביותר שאני מכירה בשפה העברית, נמצא במגילת אסתר. בפרק י"ג פסוקים ח-ט, אומר המן בן המדתא לאחשורוש: יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. ומה עושה המלך? וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי–צֹרֵר הַיְּהוּדִים. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (י-יא) (בפרסית עתיקה, דרך אגב, "טבעת" היא angušta-pāwanaka ומכאן גושפנקה בעברית).
מה קורה כאן?
הגננת הסבירה לנו שאחשורוש כל כך השתכנע בנחיצות המבצע, שהוא הסכים לשלם במקום לקבל כסף. אבל זה לא הגיוני. אחשורוש הוא מלך ופרסי. גם מלך שאינו פרסי אמור לדעת לשמור על אוצרותיו, וגם פרסי שאינו מלך אמור לדעת לנהל את כספו ביעילות. גם אם השתכנע בנחיצות המבצע, מלך ו/או פרסי שמציעים לו כסף – לוקח. אפילו בעדות שלא מתנהלות כל כך טוב מבחינה כספית, יודעים שאם מציעים לך תיקח, גם אם אתה נהנה מזה.
אז מה בכל זאת?
keep the change
אחשורוש של מגילת אסתר הוא המלך אחשורוש הראשון (בפרסית עתיקה חְשַיָרְשַה, ביוונית כְּסֶרְכְּסֶס). אחשורוש הראשון בילה את השנתיים הראשונות למלכו במלחמה נגד היוונים – זה היסטוריה. ולפי מגילת אסתר, בשנה השלישית הוא עוד ערך משתה בן שמונים ומאת יום לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי, ובשבוע האחרון הזמין את כל העם הנמצאים בשושן. בקיצור – אוצר המלך היה מרוקן. בפקודת המבצע נאמר: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז (יג:יג). שללם של כל היהודים לבטח היה יותר מעשרת אלפים כיכר כסף, כך שבעצם מה שאחשורוש אומר כאן להמן הוא keep the change.
אכן יותר הגיוני, אבל הכי הגיוני (לדעתי הבלשנית) להתחקות אחר המקור. אם נתרגם את המשפט בחזרה לפרסית עתיקה, נקבל ardatam tava dātam* (הכוכבית אומרת שהמילה ardata "כסף" היא משוחזרת). ardatam "הכסף", tava "לך", dātam "נתון" (אכן קשור ללטינית).
אבל רגע!
tava dātam הוא אחת משתי הדרכים המקובלות – בעצם המקובלת מבין השתיים (וזו ששרדה) – לומר "אתה נתת"! בעצם tava משמש גם כ"לך" (זה תפקידו המקורי), אבל גם כ"על ידיך". למבנה הזה קוראים מבנה ארגטיבי. יש הבדל בינו לבין הסביל, אך לא כאן המקום להתעמק בכך. בפרק ה', המן מספר לזרש אשתו ולכל אוהביו את קורות המשתה הפרטי ומתרברב – וְגַם-לְמָחָר אֲנִי קָרוּא-לָהּ (ה:יב). גם כאן קיים מבנה ארגטיבי, שכוונתו "וגם למחר היא קראה לי/קראה אותי", אבל מכיוון שהמשמעות ברורה ונשמרת גם ב"קרוא לה", התרגום ההיפר-מילולי אינו בולט כמו ב"הכסף נתון לך".
אתר הרצאות ההעשרה של ד"ר תמר עילם גינדין.
