[quote] כלבתי האהובה, ששמה בישראל הוא אמיקה ('חברה' באיטלקית), הנה בת שנתיים. היא כלבה מסוג רועה בלגי, שחורה עם כתמים לבנים בחזה ובקצות הרגליים וגם בקצה הזנב. היא לא רק יפיפייה, היא גם חכמה להפליא.
על אף שגדולי הלוחשים לכלבים טוענים כי כלבים אינם בעלי יכולת שפתית, וכי שלל קשת קולותיהם מצומצם לכדי 2 סוגי נביחות בלבד (נביחות קצרות בקול נמוך המסמנות על זר מתקרב וצרחות ויללות בטונים גבוהים המסמנות לרוב התרגשות), אני טוענת בתוקף כי כלבתי הנה בעלת עוצר מילים עשיר למדי , בשני הכיוונים: המילים הלא מעטות שהיא מבינה (בעברית צחה בלבד) וה-"מילים" שהיא מעבירה לי בתקשורת הכלבית שלה.
אני לא ממש מופתעת מיכולותיה הלשוניות של אמיקה כי שמעתי שכלבים הנם חובבי שיעורי לשון בגלל שיש בהם….. שמות עצם…
כלבתי מבינה ומגיבה כאמור למילים הבאות: לשבת, ארצה, רגלי, אסור, בואי, לכי, רדי, up, תביאי, כדור, מספיק, נשיקה (מתורגם מיידית על ידי ניגוב פנים רבתי באמצעות לשונה החמה), עלי, ו- רצועה.
כמו כן, היו מקרים (אומנם לא רבים) בהם ניהלתי עם אמיקה שיחות חולין על התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד או על השפעת שינויים אקלימיים עתידיים על הסביבה הגלובאלית. אמיקה הנה ברת שיחה קשובה ונוחה ביותר שאינה מרבה לחלוק על דעתי.
כאמור כלבתי הנה גם בעלת עוצר "מילים" עשיר במיוחד. התקשורת אתה דורשת אומנם מיומנויות לאו דווקא בתחום הבלשנות אך לאחר רכישת כמה תובנות בסיסיות, השיחות ביננו זורמות בקלות יתר…
בתור מתורגמנית העוסקת בתרגום סימולטני, אנסה לתרגם את שפת הכלכלבית שפיתחה חברתי על ארבע.
רצף נביחות עם הפסקות: "איפה את? אני לבד!" או- "את שוב מול המחשב שלך, מה אתי!!??"
שתיים-שלוש נביחות קולניות בטון גבוה: "שלום!" או "הגיע הזמן שתקומי ותצחצחי שניים".
נביחה אחת, קצרה וקולנית בטון נמוך: "הפסיקי מייד את מה שאת עושה!?" או "יש לי שלשול, אני חייבת לגינה"
נביחה אחת קצרה, קולנית ובטון גבוה: "בואי תראי, אני לא מאמינה!" או "הכלב של השכן חרץ לי לשון!"
נביחות מגומגמות בטון בינוני: "בואי לשחק אתי" או "נראה לך שתסיימי עכשיו את התרגום שלך!?"
3-4 נביחות בטון בינוני עם הפסקות קצרות: "יש בעיה" או "חזירי הבר שוב עלו מהוואדי"
רצף נביחות מהירות בטון בינוני: "זהירות, יש כאן זר" או "לא הגיע הזמן שתפסיקי לקרוא לחשמלאי כל פעם שאת צריכה להחליף נורה?"
מעבר מטון נמוך לטון גבוה עם נביחה קצרה באמצע: "אני פוחדת" או "אי אפשר לחגוג את יום העצמאות בלי זיקוקי דינור?"
אנחה חנוקה: "אני סובלת" או "מה את משחקת אתי עכשיו, את לא רואה שיש לי קוץ בכף הרגל?"
הנחה עם פיהוק: "יש, נהדר!" או "סוף-סוף שכנעתי אותך לקנות לי עצם"
סדרת יללות בטון גבוה: "ממש כואב לי", "אני ממש פוחדת" או "אימא!!!!!!" (אני נוטה להניח שלמרות שאין ביננו קשר דם, היא מתכוונת אלי).
סדרת הנחות: "אזה כייף" או "נהדר, את משתפרת, אבל תגרדי לי את הגב קצת יותר שמאלה."
כל זה מזכיר לי סיפור (אמיתי, כמובן) שסיפר לי ידיד: יום אחד הוא הלך לסרט עם חברתו וזו ביקשה לצרף את כלב הלברדור שלה לבילוי המשותף. הוא אמר לה שאם הכלב לא מפריע, אז אין לו בעיה עם זה. במהלך הסרט, הבחין הבחור בכך שהכלב מגיב לסרט כאילו הוא מבין את הכל: בוכה כאשר עצוב, צוחק כאשר מצחיק ופוחד ברגעי האימה. בסוף הסרט, הוא אומר לחברה שלו: "זה נראה כאילו שהכלב שלך ממש הבין את הכל". ענתה לו החברה: "כן אבל הוא בהחלט העדיף את הספר…"
