[quote]
בעבודתי הקודמת, בנוסף להיותי מנהלת מחלקת שירותי הרווחה בעירייה מסוימת בצפון הארץ, שימשתי גם כאחראית על קשרי החוץ של אותה עירייה.
תפקידי זה כלל אחריות על כל מערך הקשרים בין העיר הנדונה לבין הערים התאומות הפזורות ברחבי תבל: קשר שוטף, הכנת נסיעות המשלחות לערים תאומות ואירוח משלחות מחו"ל. בעת שהיית אורחינו המכובדים, אני שימשתי גם כמתורגמנית בין חברי המשלחות לבין ראש העיר ומכובדיה.
אחת הערים התאומות היא מיאנג-יינג שבחבל סצ'ואן, עיר "קטנטנה" בת כשבעה מיליון תושבים ברפובליקה העממית של סין.
הגיעה העת לארח את אנשי המשלחת הסינית בעירנו הצנועה (15,000 תושבים, כתכולת מלון ממוצע בעירנו התאומה, לועגים לנו בחן עמיתינו מלוכסני העיניים, ואנחנו מגיבים בענווה).
המשלחת כוללת את ראש העיר, מנהלי מחלקות בעירייה ומנהל קשרי החוץ שגם יהיה המתורגמן.
הבחנת הבעיה בהבנת מבטאו של עמיתי
היום הגדול הגיע: לאולם המשופץ של העירייה הגיעו אורחינו – אנשי המשלחת – כמובן, ראש העיר המארחת, חברי מועצת העיר, הרב הראשי, מנהלי המחלקות וכל שאר מכובדים. סך הכל, כ-70 איש ואישה.
אני מנהלת את הדיון ואמורה לתרגם. אך כאן המקום לציין את הקושי המיוחד: ראש העיר של מיאנג-יאנג אומר את דבריו בשפת מאו צטונג, המתורגמן שלו מעביר לי אותם בתרגום סינית לאנגלית אני מתרגמת את דבריו לעברית. ראש העיר שלי (שהוא מעסיקי הישיר) מקשיב לדבריי, מגיב אליהם בעברית, אני מתרגמת לעמיתי הסיני באנגלית וזה מעביר את דבריי לראש העיר שלו בסינית. וחוזר חלילה.
כבר בחילופי דברי הנימוס הראשוניים, אני נתקלת בקושי: עמיתי החביב מדבר אנגלית במבטא סיני כבד ואין אני מבינה אלא כ-20% מדבריו. בנימוס האירופאי המתבקש, אני מבקשת שיחזור על דבריו. עמיתי מתרצה, והפעם, אני מבינה בערך 10 מילים מתוך זרימת מילים שוטפת בת כחמש דקות. הפעם, אני – במבוכה – מבקשת שוב כי יחזור על דבריו אבל לאט יותר. אך אני נוכחת לדעת כי לרוע המזל, לא קצב הדיבור הוא יוצר הבעיה אלא המבטא הסיני הכבד המשבש את הבנתי לדעת.
פתרון יצירתי לבעיה
מה עושים? כ- 70 זוגות עיניים (ובינהן זוג עיני מעסיקי הישיר) נועצות בי מבט מסוקרן וכ-70 זוגות אוזניים ממתינות למוצא פי. אני חייבת לנקוט יוזמה. נושמת עמוק, אני מחליטה לעשות כמיטב יכולתי, ומתוך כמה המילים אותן "שמעתי", אני בונה משפטים שלמים. תחילה, זה קל: לאחר שראש העיר המארחת ביקש לברך בחום את חברי המשלחת הסינית, מה כבר יכול היה האורח המכובד לומר אלא כי הוא מאושר על ההזדמנות שניתנה לו לבקר בארץ הקודש וכי אין לו ספק שביקורו זה בקרבנו יחזק את מערכת היחסים הנבנית ביננו לבינם. זאת לטובת האחווה בין העמים ולתפארת מדינת ישראל … וסין. עברתי בשלום את המשואה הראשונה, אין יותר מדי מקום לטעויות.
הפתרון שהפך לבעיה
אך השיחה "מתחממת": הבוס שלי מתחיל לספר על התפתחות עירו, ומציג בפני אורחיו את הישגיו בתחום המסחר, התעשייה, החינוך, הבניה והחברה. אני מתרגמת נאמנה – מעברית לאנגלית – אף עת ההתמודדות האמיתית הגיעה: ראש עיריית מיאנג-יאנג מבקש אף הוא להציג בפני אורחיו את תכונות עירו. עמיתי מתרגם באנגלית: המילים, ספק אנגלית, ספק סינית צחה, שפה שטרם רכשתי, מתעופפות בחלל האולם כעלי כותרת ברוח. אני מצליחה לקטוף כמה מהן: Panda bears, tourism, pride. אני סוגרת לרגע את עיניי, מתפללת לאלוהי המתורגמנים ונזרקת למים. בביטחון מדומה רב (הרי הפילוסוף הסיני קונפוציוס לא אמר כי "לאן שלא תלך, לך בלב שלם"?), אני ממציאה כי דובי הפנדה השכיחים בחבל סצ'ואן מקנים מקור גאווה לעיר הבירה של החבל ומושכים אליה תיירים מכל רחבי תבל.
עכשיו מתחילים לדבר מספרים: ראש העיר המארחת מספר על התפתחותה הכלכלית של עירו. עמיתו הסיני שופך מספרים לרוב, אני רושמת בשקיקה את מה שאני חושבת שאני מבינה, ומספרת לאורחים הישראלים המכובדים כי התקציב השנתי של מיאנג-יאנג הוא 2 ביליון דולר (???), כי תחומי התעשייה העיקריים בה נמכרים בוול-סטריט במאה עשרים ושבעה מיליון דולר לשנה (כאן זה המקום לטפוח לעצמי על השכם על כוח ההמצאה והיצירתיות הפורצת) וכי נולדים מדי שנה שמונים ושבעה אלך מאתיים עשרים ושבעה וחצי ילדים (בממוצע).
הבוס שלי מגיב בקפדנות, ואני מבחינה בהפתעה קלה בהבעת הפנים (עד כה קפואה למדי) של עמיתו האסיאתי. אולי הגזמתי כמעה בדרור שנתתי לדמיוני הפרוע??
חשיפת התרמית
אבל אז, כאשר אני חושבת שאני הצלחתי לאלף את השיטה וכי אף אחד מבין הנוכחים לא הבחין בתרמית המבישה, אני קולטת בזווית העין את אחד מנהלי המחלקות שצבעו הוורדרד לרוב התחלף לצבע שני בוהק, תוך כדי שהוא משמיע קולות משונים ומתקפל מעל מושבו כאילו אחוז התקף…. לב? אני דואגת לידידי רב-השנים אתו אני מחלקת אינטימיות חברית בריאה ואז אני מבינה כי ההתקף שפוקד אותו אינו, חלילה, התקף לב אלא … התקף צחוק עצור למחצה. חברי הבין את גודל התרמית. עוד רגע קט, הוא יפרוץ בקול צחוק קולח וקולני, התרמית תתגלה ברבים, ויוציאו אותי תכף ומייד להורג מול כיתת יורים בכיכר העיר.
אך לפני שאני מצליחה להתחיל לבנות את טיעוני הגנתי, מבטינו מצטלבים, ומה שהיה צריך לקרות קורה: צחוק פרוע אורז בי, חסר שליטה, מתגלגל, מהדהד באולם רחב הידיים, ספק שחרור ספק התמוטטות עצבים.
הבוס שלי מסתכל עלי בחומרה ושואל אותי לפשר התנהגותי החריגה. כאשר אני עדיין חנוקה מדמעות הצחוק, אני לוחשת לו באוזן כי אני בעצם לא הבנתי דבר וחצי דבר מדברי המתורגמן מתחילת התהליך וכי הוא צריך לשבח אותי על יכולות ההמצאה והאלתור שלי ולהעניק לי על המקום העלאה של 35% משכרי החודשי, לפחות.
סוף טוב – הכל טוב
להפתעתי הגדולה, הבוס – הידוע בשל מזגו הסוער וביקורתו חסרת הפשרות- פורץ אף הוא בצחוק פרוע.
הגיעה העת לספר לאורחינו את גודל האסון…. ושאר השיחה מתנהלת באמצעות ציורים, מספרים כתובים על פיסות נייר ופנטומימה. אני מברכת על שיעורי הדרמה שלמדתי בהיותי בתיכון…
שאר שהיית ידידנו התנהלה בהצלחה מרובה, הם ביקרו במפעילי העיר, שמעו דברי חוכמה מילדים קטנים, זכו להערכה רבה ונקבע מועד לביקור הגומלין בסין…. בלעדיי.
בתום הביקור, אני מחפשת בערך 'קונפוציוס' בגוגל ומגלה כי זה אמר דברי חוכמה רבה:
"הזהירים לעיתים רחוקות טועים", ו- "אדם שביצע טעות ולא תיקן אותה, מבצע עוד טעויות"….
בחודש הבא, מגיעה משלחת מקרואטיה…
מסקנה
אתם מצפים למשלחת זרה או נוסעים לחו"ל לסגור עסקה חשובה או לפתח קשרי חוץ משמעותיים! לא די בכך שהשפה המדוברת על ידי עמיתיכם או על ידי המתורגמן המתלווה אליכם תהיה שזורה בפיכם אלא היא צריכה להיות גם שזורה באוזניכם! מתורגמן סימולטני צריך לדעת לשמוע ולהבין את שפת זולתו ולא רק לדברה.
המלצה נוספת הנה לשוחח קודם לפגישה הרת החשיבות עם המתורגמן שישמש את בר שיחתכם (או אתו במידה והשיחה תתנהל ישירות אותו) בזמן הדיונים ולוודא כי הנכם מבינים את דבריו. אם לא, ניתן לבקש בנימוס כי ימונה דובר אחר או תתחילו לתרגל את הבנת השפה המדוברת עם המבטא הזר (והמוזר).
